<h1>הרוקח סימן תס"ד</h1>
<h2>דף פ.</h2>
בן פקועה. בפרק בהמה המקשה קרעה ומצא בה בן ט' חי טעון שחיטה לפי שלא נשחטה אמו. אפילו אם נשחטה אמו וחתכה את הבהמה והוציא את העובר והפריס על גבי קרקע טעון שחיטה דרב אשי בתרא הצריכו שחיטה בפ' בהמה המקשה גבי אדא בר אבוה, וכן פסק אבא מרי הר"יבק ז"ל הלכה למעשה שצריך בן פקוע לשחוט וכן פסק מורי ה"ר י"בק שטעון שחיטה וכן נראה לי דטעון שחיטה. ואע"ג דבפרק בתרא דיומא בשלהי גמרא ביה"כ (דף פ') בכותבת הגסה אימ' בן פקוע ומשני מחוס' קריעה, משמ' סתמ' דתלמוד' אין טעון שחיטה, ובמנחות בפרק הקומץ רבה (ל' ע"ב) גבי שתי פרשיות שבמזוזה שטעון שחיטה, אפי' הכי מעשה רב דרב אשי אצרכיה שחיטה, וכן פסק רבינו שלמה ובהלכות גדולות. אבל קלוט בן פקוע או קלוט בן קלוטה בן פקועה מותר באכילה. וקיי"ל כרבא השוחט את הטריפה ומצא בה בן ט' חי מותר ד' סימנים אכשר ביה רחמנא או דידיה או דאימיה. וקיי"ל כרב דאמר בנדה בפרק המפלת בריה שיש לה ב' גבין וב' שדראות בבהמה אסורה. האבר והבשר המדולדלין בבהמה ובחיה ובעוף ששחטן שהן אסורין משום מצות פרישה בלבד.
